גפן ואח' נ' "מימי" מבואות ירושלים

פסק דין

המבקשת ( הנתבעת, להלן: מבואות ירושלים) עותרת לדחיית התביעה כנגדה על הסף, וזאת מן הטעם שהליך קודם בין הצדדים יוצר השתק עילה או השתק פלוגתא בין הצדדים.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים:

התובע 1 הינו מושב גפן. התובעים 2-4 הינם חברי המושב ומתגוררים בו.

אספקת המים למושב ולחברי המושב הייתה באמצעות מבואות ירושלים. על פי ההסדרים בין הצדדים, החשבונות נוהלו על ידי מבואות ירושלים והמושב וחבריו שילמו על פי חיובים המפורטים בחשבונות אלו. המושב גבה את הכספים מחבריו, והעבירם לידי מבואות ירושלים, והיא שהעבירה אותם לידי חברת מקורות.

בשנת 2005 הגישה מבואות ירושלים מספר תביעות בסדר דין מקוצר כנגד חברי המושב,כנגד המושב עצמו וכנגד התובעים 2-4 ( ת.א 1583/05, ת.א 1589/05, ת.א 3215/05 ו-ת.א. 4006/05).

גובה החוב של כל אחד מהתובעים על פי התביעות דנן עמד על עשרות אלפי שקלים.

בתביעות אלו ניתן פסק דין במאוחד בהעדר התנגדות, על ידי כב' הרשם פוני, ומבואות ירושלים הגישה את פסק הדין להוצאה לפועל לצורך ביצועו.

התובעים כולם טענו בפני לשכת ההוצאה לפועל כי פרעו את חובם, וזאת על יסוד פסק דין שניתן על ידי כב' השופט בר-עם בהליך, שהתנהל בין מבואות ירושלים לעשרה חברי מושב אחרים (ת.א. 12846/04; 12847/04; 1584/05; 1588/05; 1591/05; 1647/05; 1650/05;1675/05; 4009/05; 3751/05) (להלן: "פסק הדין של השופט בר-עם").

בהליך זה, שאיחד למעשה עשר תובענות שונות של מבואות ירושלים כנגד חברי המושב, הסכימו הצדדים כי השופט בר-עם יפסוק על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

בפסק הדין שניתן ביום 8.1.08 נקבע כדלקמן:

" על יסוד הדין המהותי והראייתי החל בנסיבות העניין וללא נימוקים, במכלול התיקים שהוסכם על איחוד הדיון בהם ... ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות (בכל אחד ואחד מהתיקים) על תצהיריהם ונספחיהם, עיינתי בפרוטוקול הדיון בת.א. 1584/05 (שבמהלכו נחקרו עדי הצדדים), התרשמתי מטיעוני הצדדים בסיכומיהם, שקלתי את השיקולים הרלבנטיים המשפטיים והעובדתיים והערכתי את הסיכונים והסיכויים ובשים לב למקצת מצרופות הנתבעים, לסיכומיהם

( בעיקרו תצהירו של אמנון יעקובי, על נספחיו) שבעניינים לא הובאה התייחסות כלשהי מטעם התובעת, בסיכומיה ..... הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, לנוכח תנאי ההסדר הדיוני, אין מנוס אלא מלדחות את התובענה כנגד הנתבעת 2 (מושב גפן) בשל טענותיו המבוססות לכאורה, כנגד החוב הנטען, לגופו וכפועל יוצא גם כנגד יחידיו הנתבעים" (ההדגשה לא במקור, ד.פ.).

יודגש כי התובעים לא היו צד להליך דנן, אך לטענתם תצהירו של מר אמנון יעקובי ונספחיו יש בהם כדי להעיד כי גם לתובעים בהליך זה אין כל חוב למבואות ירושלים.

מר אמנון יעקובי היה בשעתו מנהל החשבונות של מושב גפן, ועל פי תצהירו והדוחות שצורפו אליו, למושב גפן היתה בסוף שנת 2006 יתרת זכות אצל מבואות ירושלים. על כן מסקנתו היא "כי אין יסוד לטענת מימי כאילו חברים במושב גפן או המושב עצמו חייב למימי כסף בגין מים משנת 2004" (סעיף 15 לתצהירו מיום 25.4.07).

ונחזור עתה להליך ההוצאה לפועל שהתנהל כנגד התובעים, בתובענה שבפני.

התובעים ניסו להתגונן בטענת פרעתי, כפי שציינתי לעיל, וטענו כי מכוח פסק דינו של השופט בר-עם, הרי שאין חוב למושב גפן או למי מחבריו. מכאן שלשיטתם של התובעים חובם נפרע עוד לפני תום שנת 2006 וזאת על פי תצהירו של יעקובי, ופסק הדין של השופט בר-עם יוצר מעשה בית דין או השתק פלוגתא אף בעניינם.

ביום 2.6.09 נידונו טענותיהם של התובעים בפני ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם פלקס ונקבע כי:

".... עיון בפסק דינו של כבוד השופט בר-עם מעלה כי אין בו כל התייחסות ספציפית לפסק דינו של הרשם פוני ובין הצדדים אין מחלוקת כי סוגית פסק דינו של הרשם פוני כלל לא נדונה בפני כבוד השופט בר-עם. .. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את טענת החייב כי פסק דינו של השופט בר-עם מהווה למעשה פרעון של הסכום שנפסק בפסק דינו של הרשם פוני.

תוקפו של פסק דין חלוט אינו עובר מן העולם ואף לא ניתן לראותו כנפרע בשל קביעה מכללא בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מבלי שנקבע מפורשות כי הוא מתייחס לאותו פסק דין חלוט שניתן קודם לכן...".